מהי הגדרת "שיכור"?
אדם ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא
ממונה על הרכב.
אדם שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים
של סם מסוכן.
אדם שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
אדם שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף המירבי שנקבע.
ריכוז אלכוהול בדם המותר לשימוש ברכב מנועי:
עד 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם.
עד 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אוויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה.
לאור האמור, ייתכנו שני סוגי בדיקות שיתבקש אדם החשוד כנוהג בשכרות לבצע בהוראת שוטר:
בדיקת שכרות ("ינשוף"):
אם וכאשר שוטר מסמן לך לעצור ודורש שתעבור בדיקת שכרות ("ינשוף"), לא כדאי לסרב שכן עצם הסירוב מהווה עבירה פלילית – ללא כל קשר לשאלה המהותית על היות האדם "שיכור" עפ"י הגדרת החוק.
בדיקת דם:
הבדיקה תיעשה במקום המתאים לכך (לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה) אך ורק על ידי בעל מקצוע רפואי המוסמך ליטול דגימות דם.
להבדיל מבדיקת מאפיינים ובדיקת נשיפה, אותן השוטר יכול לדרוש מהנהג בכל מצב, בדיקת דם ניתן לדרוש רק אם יש חשד סביר לכך שהנהג אכן שיכור או בעקבות תאונת דרכים.
על השוטר להסביר לנהג את מטרת הבדיקה, לבקש את הסכמתו ולהבהיר לו כי אם יסרב יראו אותו כאילו נהג בשכרות. חובה זו אינה חלה על השוטר אם הנהג מחוסר הכרה. ככלל, כיוון שמדובר בבדיקת מעבדה, יהיה קשה יותר לערער על תוצאותיה.
עם זאת, עורך דין נהיגה בשכרות מנוסה ועתיר ניסיון עשוי לעיתים למצוא פגמים בעריכתה של הבדיקה, ובמקרים מסוימים אף לפסול אותה. עו"ד תעבורה יבחן, בין היתר, את אופן העברת הדם ואת טיב הבדיקה.
ענישה:
היחס כלפי עבירת הנהיגה בשכרות הינו מחמיר במיוחד, ונטיית רבים מהשופטים היא לא להקל בעונש בגין נהיגה בשכרות. סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי על בית המשפט לפסול את רישיון הנהיגה לפחות שנתיים. (אם זו עבירה שניה בתוך שנה, הפסילה היא לפחות ל- 4 שנים). סעיף 62(3) אף קובע עונש של שנתיים מאסר, אולם בית המשפט עשוי להסתפק במאסר על תנאי. בנוסף, יוטל על הנהג קנס גבוה.
