בשנים האחרונות מתגברת המודעות לזכויות עובדים ולחשיבות השמירה על פרטיות במקום העבודה. סוגיה זו עלתה לאחרונה במסגרת סע"ש 29245-04-18, כבוד השופט אורן שגב, בו עסקו בתביעה אשר הגישה עובדת נגד מעסיקיה, בטענה להתעמרות בעבודה, הפרת זכויות והפרת חוזה. במאמר זה נסקור את פסק הדין ונעמוד על ההשלכות המשפטיות שעולות ממנו.
רקע עובדתי: התובעת, אשר עבדה בתפקיד ניהולי בכיר בחברה פרטית, טענה כי במהלך תקופת עבודתה הוצבו מצלמות מעקב במשרדה ללא ידיעתה. לטענתה הדבר היווה פגיעה חמורה בפרטיותה ובתנאי העסקתה. בנוסף, טענה התובעת כי מעסיקיה לא העניקו לה בונוס שהובטח לה במסגרת חוזה ההעסקה.
טענות הצדדים: התובעת טענה כי הצבת המצלמות ללא הודעה מוקדמת וללא הסכמה מהווה פגיעה בזכותה לפרטיות והרעת תנאים מוחשית. בנוסף, היא הדגישה כי מדובר בהתעמרות פסולה מצד המעסיקים. באשר לבונוס, היא טענה כי לאור המשכיות ההעסקה, היא זכאית לתשלום גם לאחר פקיעת החוזה הקודם.
מנגד, המעסיקים טענו כי המצלמות הותקנו כחלק ממדיניות פיקוח כוללת ולא מתוך כוונה לפגוע דווקא בתובעת. לעניין הבונוס, נטען כי פקיעת החוזה משמעה סיום התחייבויותיהם בנושא.
פסק הדין: בית הדין לעבודה דחה את טענת ההתעמרות וקבע כי התקנת המצלמות נעשתה מטעמים ניהוליים וללא כוונה לפגוע בתובעת באופן אישי. עם זאת, צוין כי מן הראוי היה ליידע את כלל העובדים מראש על הצבת המצלמות. באשר לבונוס, בית הדין קיבל את טענות התובעת והכיר בזכותה לתשלום וזאת משום שהמעסיקים הכירו בהמשכיות התנאים שהיו קיימים בחוזה הקודם.
משמעות משפטית: פסק הדין מדגיש את האיזון הנדרש בין זכויות העובד לפרטיות לבין זכות המעסיק לפקח על סביבת העבודה. המסקנה הברורה היא כי על מעסיקים להפעיל שקיפות ולהודיע לעובדים על התקנת אמצעי פיקוח, גם אם הדבר נעשה משיקולים ניהוליים לגיטימיים.
המאמר מדגיש את חובת המעסיקים לשמור על פרטיות עובדיהם לצד הפעלת סמכויות הפיקוח, ומבהיר כי פגיעה בזכות יסוד זו עשויה להיחשב כהפרה של חובת תום הלב ביחסי עבודה.
עו”ד מיטל אזרן
שותפה ומנהלת סניף חיפה
קן-דרור & הראל ושות’
משרד עורכי דין ומגשרים
